פסק-דין בתיק ת"ק 008729/03

1.      התובע הגיש כנגד הנתבעים , עורכי דין במקצועם, תביעה על סך של 17,500 ש"ח. נשוא התביעה הינו תביעה להשבת שכ"ט בסך של 13,000 ש"ח ששולם לנתבע 2 בגין שירותים משפטיים, שהיו אמורים לספק לו וכן בגין הוצאות נוספות שנגרמו לו ,לטענתו, עקב טיפולם הרשלני של הנתבעים.

       הנתבעת 2 עובדת במשרד הנתבע 1 והיא שהעניקה את השירותים לתובע ואשתו.

2.       לאחר ששמעתי את עדויות התובע, אשת התובע והנתבעים, ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידי שני הצדדים, הגעתי לעובדות ולמסקנות המפורטות להלן.

          אין בכוונתי לפרט בפסה"ד את כל טענות וראיות הצדדים, אולם פסה"ד ניתן לאחר שהבאתי בחשבון את כולן.

3.       בחודש נובמבר 2001 שכרו התובע ואשתו את שירותי הנתבעים במטרה להביא לפתרון המחלוקת בינם לבין שניהם. במסגרת זו היו הנתבעים אמורים להגיש תביעה למפקחת על רישום מקרקעין לחלוקת הרכוש המשותף בבית בו מתגוררים התובע ואשתו (להלן: " התביעה").

          עבור הגשת התביעה והטיפול בה שלמו התובע ואשתו לנתבעים סך בשקלים השווה ל - 2,500$.

        הנתבעים, בניגוד לנדרש, לא פרטו בקבלה שהוצאה לתובע ואשתו את מהות הטיפול המשפטי בגינו שולם הסך הנ"ל, אולם לאור עדויות הנתבעים האמינות בעיני, הגעתי למסקנה כי הסך הנ"ל שולם עבור הטיפול בתביעה.

4.       שוכנעתי כי לנתבעים נתון היה שיקול הדעת, כפוף לאינטרס הלקוח, כיצד לפעול על מנת לפעול לטובת הלקוח. במסגרת זו, הנתבעים היו רשאים להחליט האם לנהל מו"מ עם הצד שכנגד טרם הגשת התביעה, או להגיש התביעה בלא כל פניה מוקדמת לצד שכנגד.

          מטבע הדברים, תחילתה של התדיינות בבית משפט ניתנת להערכה מראש, אולם בשל מגוון האפשרויות יכול והערכה זו תשתבש במהלך העניינים ועל כן מוטלת על עורכי הדין  החובה לשקול בכובד ראש את הטקטיקה הנדרשת לשם השגת היעד האופטימלי עבור הלקוח.

5.       הנתבעים נהלו מו"מ עם שכניו של התובע וזאת באמצעות באי כוחם של השכנים.

          במקביל, ושלא בידיעת הנתבעים, הגיש התובע בעצמו ביום 30.5.02 ערר לתכנון ולבניה על החלטת הועדה המקומית שנענתה לבקשת השכנים לקבלת היתר בניה.

משהועדה המחוזית הודיעה לתובע כי הערר שהוגש

על ידיו לא התקבל, מהטעם כי אינו עונה על הדרישות הקבועות בתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בועדות הערר) התשנ"ו - 1996 (להלן: " התקנות"(, פנה התובע לנתבעים על מנת שיגישו בשמו את הערר.

הערר אכן הוגש אך נדחה ע"י הועדה המחוזית. יצוין כי בכל הנוגע לערר אשר בגינו שולם לנתבעים שכ"ט נפרד - אין רלבנטיות, כפוף למפורט להלן, למחלוקות שבין הצדדים.

יחד עם זאת, בעקבות הגשת הערר עלה על שרטון המו"מ שנוהל בין התובע, באמצעות הנתבעים, לבין השכנים, באמצעות בא כוחם. שוכנעתי כי התובע ואשתו נתנו הסכמתם לניהול המו"מ, טרם הגשת התביעה, ואף נטלו חלק במו"מ זה.

משהערר נדחה, הורה התובע לנתבעים לחדול לטפל בתביעה והם נדרשו להשיב לו את כל המסמכים שברשותם. מאחר והנתבעים קבלו לידיהם את מלוא שכה"ט בגין הטיפול בתביעה, נמסרו לתובע כל המסמכים.

הגעתי למסקנה כי הוראת התובע להפסקת הטיפול נעשתה בשל דחיית הערר ולא בשל טיפול משפטי רשלני שנעשה על ידם בכל הקשור בתביעה.

כן שוכנעתי כאמור, כי הנתבעים פעלו כנדרש בכל הנוגע לשירותים שספקו לתובע בגין התביעה וכי המו"מ שנהלו עם ב"כ השכנים, נוהל בידיעת ובהסכמת התובע ואשתו אשר הונעו , בסכסוכים עם השכנים, אמוציות שהשפיעו על שיקול דעתם.

זמן מה לאחר מכן, פנה התובע לעורכי דין אחרים אשר הגישו התביעה למפקחת על המקרקעין, ובסופו של יום הגיעו התובע ושכניו להסדר של פשרה, אשר קבל תוקף של פס"ד. הסדר זה הושג לאחר שהתשתית הראשונית הונחה על ידי הנתבעים.